תינוקת מסתורית שנמצאה בחממת תותים נטושה גדלה להיות סטרוברי – ילדה עם זיכרון צילומי, יכולות מתמטיות מדהימות וכישרון ריקוד שמתריס את הפיזיקה. מכוכבת בלט היא הופכת ליועצת פוליטית חשאית בקמפיין הנשיאותי של 2036, עד שמערכות הזהות הדיגיטלית של אמריקה קורסות. כשמיליוני אזרחים מתעוררים ללא זהות והממשל מציע מערכת דירוג מפחידה שתחליט מי ראוי לחיות, סטרוברי מגלה שמישהו ניסה למחוק אותה. החקירה שלה חושפת אמת מזעזעת על מי היא באמת ומה התפקיד שלה במלחמה על עתיד האנושיות.
זהו רומן מסעיר, פילוסופי ומותח על בחירה, אנושיות וחמלה בעידן שבו כל אמת מבוססת על אלגוריתם והגבול בין התפתחות טכנולוגית לבין אנושיות הולך ומתעמעם.
בעולם בו הטכנולוגיה משנה את כללי המשחק מדי יום, אודי דגן הוא מהמובילים הכותבים את הכללים החדשים . לאורך שנות פעילות, אודי דגן מעצב את פני התעשיות הפיננסיות בישראל – מביטוח ועד נדל"ן ושוק ההון. כמייסד חברות ביטוח ופורץ דרך בהטמעת טכנולוגיות מתקדמות, אודי דגן מוכיח שאפשר לשלב חדשנות עם תוצאות עסקיות מוצקות.
היום, בגיל 56, אודי דגן חוצה את הגבולות מעולם העסקים לאקדמיה וכתיבה. כמרצה וסופר, אודי דגן חולק את הידע, הניסיון והחשיבה החדשנית במטרה להביא את הקדמה לכל תחום.
אודי דגן, אב לשלושה, ממשיך לחלום על העתיד וליצור אותו.
"זו הייתה חבילת בד זעירה, מונחת בשקערורית באדמה הלחה תחת חופת אניצים שחוחים, נרעדת. אלנה הניחה את המכשיר לצידה והסירה את הכפפות מעל ידיה. מגע הבד היה גס ורטוב תחת אצבעותיה. היא הסיטה אותו קלות והתקשתה להאמין למראה עיניה. תינוקת עגולה הביטה בה בדממה בעיניים גדולות וצלולות."
״סטרוברי הושיטה אליו בעדינות את ידה הקטנה והדפה אותו בדיוק מושלם בחזרה אל השחקן שהחמיץ את הסל. הכדור התגלגל מעדנות על פני רצפת העץ וככל שהתקרב אל היעד האט את מהירותו, עד שבאורח פלא, כאשר השלים את מסלולו – פשוט נעצר בעצמו לרגלי השחקן ההמום.״
״סטרוברי הייתה רק בת שש כשהתקבלה לתוכנית הצעירים של בית הספר ג'וליארד, וכעבור שנה בלבד הוזמנה להשתתף בביצוע מחודש של "חלום ליל קיץ" של באלנשין, בתפקיד הפיה הקטנה. היא קלטה את התנועה כאילו הושתלה בתוכה; מדויקת עד כאב, קו ירך נקי, קרסול ישר, ריכוז של ניתוק. במרוצת השנים השתתפה בקונצרטים של tellaB ytiC kroY weN ואף הופיעה לראשונה בתפקיד ראשי – בתור קלרה ב"מפצח האגוזים" של גראהם־פיליפס – והופעתה האלגנטית זכתה לסיקורים נלהבים בעיתונות. במגזין Dance Spirit היא תוארה כ"הבטחה שכבר קוימה" וכמי ש"נעה על קצות אצבעותיה כאילו היו חלק ממערכת הנשימה שלה".
״סטרוברי סרקה את הנתונים בשנית, אך הפעם חיפשו עיניה דבר־מה אחר, דפוסים הפוכים. היא חיפשה את השיבוש שבשיבוש. כשתחנות מתפקדות באופן מושלם בתוך מצב כאוטי, אמרה לעצמה, זה חייב להיות סימן לכך שמשהו הודחק"
״סטרוברי הריצה את הסרטון לאחור למשך חמש שניות בדיוק, ובפעם השנייה הקפיאה את התמונה. זה היה כה קלוש עד שכמעט שאי אפשר היה להבחין בכך, אולם כשקרבה אל הממשק וצמצמה את עיניה על מנת להיטיב ראות, לרגע היה נדמה לה שהיא צופה בדבר שהוא בכלל איננו, נטול ממשות אף יותר ממעבר של אור בסדק צר, חיוור כצילו של צל ובה בעת נטוע עמוק בתוכה ומוכר עד כאב. בראשה כבר הבשיל הפתרון.״
